איתו מאוהב באלונה. מה זה מאוהב, שרווווף, מתתת, משוגעעעע על הפרצוף שלה. כל רגע פנוי שלו הוא רץ ללטף ולחבק, ולנשק ולחייך אליה. מצד אחד, זה מדהים ומרגש וממיס שהוא אוהב אותה ככה. מצד שני, לפעמים כשזה טיפה טו מאץ׳, בא לי לומר תשחרר אותההה, באימשלך. אולי היא לא באמת נהנית מזה כשהוא מנסה להרים אותה, או שהוא דוחף את הראש שלו לתוך העגלה מילימטר מהפנים שלה, או שהוא תופס לה את הלחיים בזמן שהיא אוכלת?? או שאולי כן? כאימא, התפקיד שלי זה להגן עליה, וחלק מדרישות התפקיד זה גם לשמור על המרחב האישי שלה. גם אם זה במחיר של הגבלת מפגן החיבה המלבב המגיע בדמות בוסה מצלצלת, תוך תפיסת הלחיים הקטנות שלה, מצידם של הגדולים והיכולים. לה, אין את האופציה לדבר ולומר ״לא נעים לי״. אם משהו לא נעים לה, היא תבכה. אבל, לא תמיד היא בוכה. אז מי אני שאומר? זה, שזה נראה *לי* חדירה מעיקה לספייס האישי, לא אומר שזה ככה עבורה בהכרח. אז למה לי בעצם להגביל את הבעת החיבה והאהבה במערכת היחסים שלהם? הקשר שלהם, האחאות שלהם, זה הקשר הכי ארוך שיהיה להם בחיים. ואחת המטרות שלי בחיים זה לעזור להם ולתת להם את כל המשאבים כדי שיפתחו את הקשר הזה ביניהם ויטפחו אותו. אז איך בכל זאת אני שומרת על המרחב האישי של הקטנה מבלי לבאס את הגדולים? בסופו של יום, אני מאמינה שהתערבות מצידי תערער את היחסים ביניהם, עלולה לגרום לתחושה של העדפת צד (במקרה הזה העדפת הקטנה על פני הגדולים), ואולי בהמשך לתחושות של טינה. וזה הדבר האחרון שאני רוצה. מצד שני, חשוב ונכון לדבר על גבולות. במיוחד בכל מה שנוגע למרחב אישי והבעות פיזיות של חיבה. לא לכולם הכל מתאים. אז נכון לעכשיו, העלנו מחדש את השיח על גבולות ומרחב אישי. דיברנו על זה בזמן רגוע קצת לפני שהלכנו לישון. דיברנו על בקשת רשות לפעמים לנשק ולחבק, ועל מתי זה מתאים יותר (רמז- לא כשהיא יונקת), ובעיקר ניסינו להעביר להם את החשיבות של שמירה על מרחב אישי. ומעכשיו בעיקר נשתדל לא להתערב. כי זה שלהם. ככל שאלונה תגדל היא תדע לאותת מה פחות מתאים לה. אני כמובן אציב את הגבול כשאראה שהם חוצים אותו או שוכחים, אבל בעיקר אתן להם להיות. להתמודד יחד. מקסימום אלוניק תכפכף אותם בהמשך. וגם עם זה הם יתמודדו בעצמם...
